תחבורה עירונית

חשבנו לתת סקירה קצרה של כמה מאמצעיי התחבורה העירונית שהחלו לתפוס מקום של כבוד בכבישי ומדרכות ארצנו. בעידן בו הטכנולוגיות הירוקות הופכות להיות חלק בלתי נפרד מחיינו וזמן מהווה נדבך חשוב, אמצעי הנייוד בעיר הפכו להיות מגוונים יותר מאשר זוג רגליים או אוטובוס.

קורקינט :

הקורקינטים חזרו לתודעה הישראלית בשנים האחרונות עקב מצוקת התחבורה בתל אביב והפכו להיות כלי תחבורה יעיל ושימושי לעיר. הקורקינט הקלאסי הוא מעין לוח צר בעל שני גלגלים בעל כידון. בעבר, ילדים היו בונים אותו לבד מלוח עץ (זכורה לכולנו הסצנה המפורסמת מ"חזרה לעתיד" בה מייקל ג'י פוקס מפרק לילדה את הקורקינט וממציא לה את הסקייטבורד) אך מאז הוא הפך להיות כלי תחבורה ירוק ויעיל, יתרונותיו של הקורקינט הפשוט הם בפשטותו, הוא קל לנשיאה, לתפעול,נגיש, שקט ואינו צורך דלק.: בשדות תעופה רבים באירופה תוכלו לראות עובדי שדה מניידים את עצמם על קורקינטים. מחירי הקורקינטים הפשוטים נעים בין 150 ל350 ש"ח.

אם חפצה נפשכם בקורקינט יותר מהיר יפחות מאמץ, כנראה שתרכשו קורינט ממונע. אלו יכולים להיות מופעלים באמצעות מנוע חשמלי או מנוע בנזין.

אין צורך ברשיון לקורקינט ממונע בנפח מנוע של עד 52 סמ"'ק ומהירות המקסימום שלו היא 60 קמ"ש, בהתייחס למנוע בנזין. ועוצמת חשמל של 300 וואט ומהירות נמוכה מ12 קמ"ש בהתייחס למנוע חשמלי. מחירם של הקורקינטים הממונעים הוא מגוון ויכול לנוע בין 300 ₪ לצעצועים ואף ל-10,000 ₪ לקורקינטים מתקדמים.

אופניים

כולנו זוכרים את תקופת ילדותנו כמחולקת ל-2 תקופות אופניים: תקופת הBMX ותקופת "אופני ההרים". בשנים האחרונות האופניים הפכו להיות כלי תחבורה נפוץ בקרב האוכלוסיה המבוגרת יותר, בין אם כתחביב רכיבה שהפך להיות מקובל בארץ והיום ניתן לראות קבוצות רכיבה הנוסעות לטיולים בשבתות, כמו גם משפחות המשלבות רכיבות על אופניים כבלוי משפחתי.

לא הרבה יודעים כי האופניים נמצאים בשימוש כבר כ-200 שנה, מאז 1817 ליתר דיוק, כאשר נחשפו לציבור בתערוכה במנהיים ושנה לאחר מכן בפריז. באותה האופניים היו שונות בהרבה מהאופניים הידועות לנו כיום והופעלו ע"י דחיפה ברגליים. אופניים אלו עברו מספר שלבים אבולוציוניים בשנים שלאחר מכן שכללו הוספת גל ארכובה, דוושות, שרשרת, שינויים בגודל הגלגלים (במחצית המאה ה-19 גרסת האופניים כללה גלגל קדמי ענק וגלגל אחורי קטן)  ולמעשה רק בשנת 1885 קיבלו את צורתן המוגמרת הדומה לזו הקיימת כיום. גם לאחר ביסוס הצורה המודרנית עדיין חלו שינויים כמו הוספת הצמיג, בלמי היד, הילוכים,  וביטול תלות תנועת הגלגל בסיבוב הדוושות. סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הפכו להיות עידן הזהב של האופניים, באותה עת נוסדו מספר מועדוני רכיבה והאופניים הפכו להיות כלי תחבורה מועדף ושימושי ברחבי העולם. הם צמצמו את התלות בסוסים, צמצמו את הצפיפות העירונית בכך שאפשרו לתושבים להגיע לעבודה ממרחקים גדולים יותר והפכו את הנסיעה לכפר לסוג של בילוי .

רוכבים על אופניים גם כשקר...

האופניים נפוצות מאוד במספר רב של מדינות בעולם, בין אם כאמצעי עירוני נוח, זול, ירוק, ומסייע בצמצום התנועה בכביש כפי כדוגמת הולנד או כאמצעי תחבורה במדינות עניות . (עד לפני כ-20 שנה, בבייג'ינג בסין, כמעט לא היה ניתן לראות מכוניות, אלא מיליוני זוגות אופניים. כיום המגמה הירוקה בעולם החזירה את האופניים לקדמת הבמה. בערים רבות באירופה אזורים שלמים נסגרו לתנועת מכוניות והאופניים הפכו להיות לכלי הבולט. ערים מסויימות כדוגמת ברצלונה מפעילות שירות אופניים ציבוריות בתשלום סמלי שנועד לקדם את השימוש בתחבורה ציבורית. ליד תחנות מטרו ובנקודות אסטרטגיות בעיר קיימות תחנות עגינה בהן תושבי העיר יכולים לקחת אופניים על מנת להגיע למחוז חפצם או לתחנת המטרו הרצויה להם  ולעגון אותן בכל נקודת עגינה אחרת.

שבילי אופניים הם מראה רגיל ברוב הערים הגדולות באירופה וקיימת חלוקה מסודרת בין תנועת הולכי רכב, אופניים והולכי רגל. בישראל תרבות הרכיבה היא עדיין בחיתוליה. בתל אביב קיימים שבילי אופניים אך רק באזורים מסוימים ולא כאלו שמאפשרים תנועה חופשית בעיר, למרות זאת נראה שהעירייה מנסה לפעול לקידום הנושא ולאחרונה גם השיקה מפה של שבילי אופניים בעיר באתר האינטרנט של העירייה.

אופניים ממונעים - לאחרונה נשמע רבות על האופניים החשמליים ועל האופניים הממונעים. אופניים אלו היו בעיתיים מבחינת החוק מאחר ולא היתה הגדרה מפורשת לגבי ההתייחסות אליהם כאל כלי רכב. כיום  ההגדרה תואמת את זו המתייחסת לקורקינט ממונע , באוקטובר עבר חוק  המאפשר את ייבואם של אופניים חשמליים בעלי הספק מרבי של 250 ואט ומהירות נסיעתם אינה גבוהה  מ25 קמ"ש.

קטנועים

מלכי התחבורה העירונית, נמצאים בישראל כבר משנות ה-50  והיו ועשו את שמם באירופה כבר באותה עת, אך אין ספק שהשנים האחרונות היו עידן הפריחה של הרכב הדו-גלגלי,  הלחץ האדיר בכבישים, הפקקים הבלתי נגמרים והתחבורה הציבורית הכושלת הפכו את הקטנועים לאמצעי תחבורה מועדף ובולט בכבישים העירוניים. אין ספק שמחסור החנייה בערים הפך אותם לכלי מצויין מבחינה זו, עקב יכולתם לחנות בכל מקום. חלוקת הרישוי שהשתנתה בשנת 2008  הפכה את הנגישות לקטנועי ה-125 סמ"ק לקלה הרבה יותר משהייתה והפכה את הדו-גלגלי למושך יותר בעיני רבים שנמנעו מלהוציא רישיון נהיגה בתנאים הקודמים, בנוסף לכך קטנועי המנהלים הפכו להיות פריט אופנתי ונוח. חופש הפעולה ויכולת התנועה בפקקים הפכה את הקטנועים לכלי בולט בכביש. עם זאת חשוב להדגיש את רמת הסיכון הקיימת ברכיבה בעיר, או כפי שכבר נאמר בעבר: "אם אי פעם רציתם לדעת מה זה להיות רואה ואינו נראה, תרכבו על אופנוע בישראל."

כיום ניתן להוציא רישיון נהיגה לקטנוע כבר בגיל 16. במידה ומגיש הבקשה הוא כבר בעל רשיון נהיגה וותק של 3 שנים על הכביש הוא כלל לא צריך לגשת לתאוריה וטסט, ויכול להסתפק במבחן שליטה בלבד. מעוניינים ברישיון לאופנועים מעל 33 כוחות סוס צריכים להיות בעלי רשיון A1 מעל שנה ומבוגרים מגיל 21.

הדו-גלגליים חזרו לכותרות לקראת סוף 2009 כאשר הממשלה הכניסה להעלות את תעריפי ביטוח החובה וייתכן והדבר ישליך על הפופולאריות שלהם.  נכון לתקופה כתיבת המאמר מעמדו של הדו-גלגלי נמצא בנקודת מפנה, מצד אחד חלה קפיצה במחירי הביטוח וחלה חדירה גבוהה יותר של אמצעי תחבורה חלופיים, בתל אביב גם החלה גישה מחמירה יותר כלפי נושא החניה ומלבד האיסור על חניית אופנועים בשדרות העיר, העיר החלה להפיץ איסורי חנייה על מדרכות מסויימות בעיר. במקביל לכך נראה כי מפעמת רוח חדשה בקרב הנהגת ארצנו כלפי הרוכבים.  במרץ 2010, הוגשה לשולחן הממשלה הצעת חוק לאפשר לרוכבי דו גלגלי לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית ואושר פטור מתשלום אגרה בנתיב האגרה שיפתח בכביש ירושלים תל אביב. ברכה נוספת שנחתה על התחום היתה אישור חוק ב-2010 שמחייב צביעה של סימוני הכביש בצבע מחוספס שימנע החלקה של אופנועים על גבי הצבע בימי גשם כפי שהיה קיים.

תחבורה ציבורית:

אוטובוסים :

אמצעי התחבורה הותיק ביותר בארץ, פעל בארץ עוד לפני קום המדינה. חברת "אגד" שהינה המוביל הגדול בארץ נוסדה כבר ב-1933.חברת דן שהינה מפעילת התחבורה הציבורית העירונית הגודלה באזור המרכז נוסדה ב-1945. בארץ פועלים כיום כ-5500 אוטובוסים.( מתוכן 3033 של אגד ) עד שסוף שנות ה90 שלטו שתי החברות בתחום התחבורה הציבורית. אך מסוף אותה עת ובעקבות שבירת המונופול ע"י משרד התחבורה באמצעות פתיחת השוק וחקיקת הגבלות שנועדו למנוע פעילות סינדיקט, מצב זה השתנה וכיום פועלות בארץ כ 14 חברות אוטובוסים. מלבדן קיימות חברות הסעה פרטיות וכמובן מוניות השרות אשר בניגוד לאוטובוסים, גם יעצרו לכם בצמתים ובצד הדרך ולא תאלצו להתנייד לתחנות עבורן. בתל אביב שני הקוים הבולטים הם קו 4, וקו 5. קו 4 יוצא מהתחנה המרכזית החדשה עובר דרך רחוב אלנבי ומתחבר בחניון מוגרבי לרחוב בן יהודה. על בן יהודה הוא ממשיך צפונה עד חניון רידינג. קו 5 פועל על נתיבו של קו האוטובוס במספר זה ועובר מפלורנטין לאורך רוטשילד. בבימה הוא מתחבר לשד הר ציון. בדיזינגוף סנטר הוא ממשיך צפונה על דיזנגוף עד נורדאו, בנורדאו הוא ממשיך מזרחה עד נמיר (לאורך רחוב פנקס ) ומשם ממשיך דרומה על נמיר עד מסוף 2000 שנמצא ליד פינת נמיר ארלוזורוב. לנוסעים לכיוון דרום כדאי לדעת שחזרתו מעט שונה והיא מתחילה ממסוף 2000 לכיוון ארלוזורוב מערבה, צפונה על וייצמן עד יהודה המכבי, שם הוא ממשיך מערבה עד שמתחבר עם נורדאו. לאחר החיבור עם נורדאו הוא חוזר לנתיב הנסיעה שממנו הגיע צפונה. 

רכבת תחתית

????  (ויסלחו לנו חובבי הכרמלית )

Citip ביקורת דירות להשכרה