האיש מאחורי הרחוב - ריינס

ריינס, יצחק יעקב

האם שאלתם את עצמכם אי פעם, מי היה אותו ריינס שבוודאי חלפתם על שמו לא מעט פעמים בשעה שחיפשתם חניה במרכז תל אביב?

ובכן...

הרב יעקב יצחק ריינס, היה למעשה ממנהיגי הציונות הדתית, מייסדה של תנועת "המזרח"י. (דרך אגב, תנועת "המזרחי" היא תנועה אשכנזית) הוא נולד בקארלין בקרבת פינסק ב-1839. בצעירותו כבר יצא שמו כבעל ידע נרחב התורה, צאצא למשפחה בעלת אילן יוחסין מרשים. הוא הספיק לשמש בתפקידים שונים ברבנויות שונות, עד שלבסוף התמקם בוילנה בלידה. כאיש משכיל שהתעניין בתחומי עניין מחוץ לדת הוא ניסה לפתח שיטת לימוד חדשה שתשלב בין לימודי החול והרוח ותשלב ביאורים של התלמוד באמצעות הסברים מדעיים ולוגיים של אותה תקופה, במטרה לאפשר ליהודים להשתלב במסגרת עבודות יצרניות. לצערו, הדבר לא התקבל בברכה בקרב הקהילה הדתית של אותה עת והוא נאלץ ליישם את שיטת הלימוד בישיבתו שלו בלבד, אך גם מפעל זה לא זכה לאריכות ימים עקב אי תמיכה של הקהילה היהודית.

בדומה לאחרים מבני דורו, ריינס נשבה בקסמי תנועת חיבת ציון, והיה מפעיליה הבולטים של הציונות הדתית. הוא נהג להטיף בדבריו לקהל בחשיבות גאולת הארץ.

למרות שלא הצליח להגיע לועידת קאטוביץ' הוא הצליח להיות בין הנוכחים בועידת בזל ב-1897.

בשנת 1901 הקים את תנועת המזרח"י  שהיתה תנועה פוליטית ציונית דתית ששמה לה למטרה לפעול לקידום ההתיישבות בארץ ישראל תוך כדי חיזוק הקשר הערכי בין העם היהודי, אמונתו וארצו. במטרה לפשר בין הציונות המדינית ליהדות החרדית.  ועידת הצירים הראשונה של המזרחי כונסה במינסק ב-1902 ולכן יש הרואים בשנה זו את שנת ייסודה של התנועה. בין פעולותיה של התנועה ניתן למנות את הקמתה רשת בתי הספר תחכמוני  שמחנכת בצורה דתית לאומית. ריינס הוצע על ידי ההנהגה הציונית כמגשר בסכסוך בין התנועה הציונית,  לבין הקהילה הדתית שהתנגדה לרעיונותיה כדמות שאינה מעורבת בפולמוס. ב-1907 תמך ריינס בתוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני השישי, והצליח לעורר עליו את חמת חלק מחברי תנועתו שאף פרשו ממנה כתוצאה מכך.  לאחר הקמתה של מדינת ישראל התמזגה תנועת המזרח"י במפלגות אחרות ובהמשך הפכה להיות חלק מהמפד"ל.

ריינס נפטר ב-1915 בלידה, בה התגורר, מבלי שזכה להגיע לארץ עליה חלם.

סביבת ריינס בתל אביב