האיש מאחורי הרחוב - בלפור

בלפור, ארתור ג'יימס 

אין אדם בישראל שלא שמע את השם בלפור. 

הצהרת בלפור, משנת 1917 היוותה בסיס לחלק ניכר מהתביעות המדיניות והקריאות לעצמאות לעם היהודי שנקראו אחריה. אך מי היה ג'יימס בלפור?

בלפור היה מדינאי בריטי ואחד ממנהיגי המפלגה השמרנית.

הוא נולד ב-1848 ללורד ג'יימס בלפור וליידי בלאנש. את תחילת דרכו הפוליטית עשה כיועצו ועוזרו של הלורד סולסברי, שאף שימש כראש ממשלת בריטניה.

הוא נבחר לראשונה לבית הנבחרים ב-1874 והספיק לבצע תפקידים שונים תחת שלטונו של לורד סולסברי, עד שלבסוף  אף זכה להחליפו בתפקיד בין 1902 ל- 1905.

בין השנים 1916 ל 1920 שימש כשר החוץ בממשלתו הליברלית של לויד ג'ורג'. (שחתם על הסכם הנצחון מצד הבריטים בסיום מלחמת העולם הראשונה ב-1918). בתקופה זו הוא גם כתב את הצהרת בלפור המפורסמת. למעשה הצהרת בלפור לא ניתנה כהצהרה מילולית אלא סופקה כהצהרת כוונות, ובעקבות לחץ מצד מנהיגים בולטים בתנועה הציונית, בעיקר חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.  היא נשלחה כאיגרת אל הברון רוטשילד ב-2 בנובמבר 1917  וניכתב בה כי ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. המונח  בית לאומי היה מונח מעט אבסטרקטי ונתון לפרשנות, ככזה, הוא סיפק לבריטניה את היכולת להימנע מתמיכה בהקמת מדינה יהודית (נקודה חשובה מבחינת אנגליה בשמירה על יחסיה עם העדה הערבית בישראל ובאזור) במקביל הקהילה היהודית ניסתה למנף את המונח לכיוון התחייבות להקמת מדינה יהודית. ההצהרה עצמה קיבלה תוקף חוקי דה פקטו רק ב-1922 עם קבלת ההחלטה על השלטת המנדט הבריטי על ארץ ישראל בועידת סן רמו.

 בלפור נחשב לנואם מוכשר, בשנת 1921 הוא תפקד כראש המשלחת הבריטית בועידת הנשק בוושינגטון.

בלפור נחשב לאחד מתומכיה הגדולים של הקהילה היהודית בארץ ישראל והיה אוהד של הרעיון הציוני. הצהרת בלפור נתפסה בקהילה היהודית כמקבילה להצהרת כורש.

ב1920 בלפור היה המדינאי שהגיש את טיוטת המנדט הבריטי לארץ ישראל, והוא אף היה שותף לועידה בה אושר המנדט ב-1922.

כידיד אמת של ישראל ותומך ברעיון הציוני הוא נכח בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית הראשונה בירושלים ב 1925.

בלפור נפטר ב-1930. לאור בקשתו, הלוויתו לא היתה הלוויה ציבורית. הוא נקבר בוויטינגהיים לצד משפחתו.

סביבת רחוב בלפור בתל אביב