לא רק רחוב - בורוכוב

דב בורוכוב בר

אם אתם גרים בגבעתיים, אין ספק שהשם מצלצל לכם מוכר, סביר להניח שבאופן חיובי.

דב בורוכוב, שלימים הפך להיות ממנהיגי תנועת "פועלי ציון" וממובילי התנועה הציונית הסוציאליסטית, נולד בזולוטונושה שבאוקראינה ב-1881. בבית אביו ספג עקרונות חינוך יהודים סוציאליסטיים שהשפיעו עליו עמוקות, וב-1900 אף הצטרף למפלגה הסוציאל דמוקרטית, רק כדי להיות מוצא ממנה ב-1901 עקב יהדותו.

הפלייתו במסגרת התנועה הסוציאליסטית היוותה קריאת השכמה מבחינתו, ודחפה אותו להימשך אחר הקסם של התנועה הציונית, שהחלה לפרוח באותה עת.

ב- 1905 הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ואף הפך להיות למוביל הדרך של המפלגה.

פעילותו הפוליטית  של בורוכוב הובילה לרדיפתו על ידי השלטונות, עד שבשנת 1906, המשטרה הרוסית שמה עליו את ידה ואסרהו. למרות זאת, בורוכוב הצליח לברוח מכלאו. ב1914 עם פרוץ מלחמת העולם הוא עזב את רוסיה והיגר לארה"ב. לבית הכלא לא שב מעולם.

במקביל לייסודה של ההסתדרות העולמית של פועלי ציון, בורוכוב, שהיה כבר ידוע באותה עת כסופר ובלשן, החל בעריכת העיתון "המילה החופשית" בשפת האידיש. המעניין הוא, שהאיש, שנודע בפעילותו הענפה בציונות הסוציאליסטית, נקט בקו שסתר את הגישה הסוציאליסטית הקלאסית:

בורוכוב התנגד לגישה הבסיסית שתומכת בביטול העמים, וטען כי היהודים נמצאים בבעיה שונה, לפי משנתו, בניגוד לגישת מלחמת המעמדות, הקיימת בסוציאליזם; היהודים נמצאים בנגזרת אחרת של המלחמה. מאחר והם נתפסים כגורם זר בתוך העמים בהם הם יושבים, הם נמצאים במעין תחרות נלווית בתוך המעמדות עצמם, ולא רק בין המעמדות שונים.

התנהלות העמים אל מול האוכלוסיות היהודיות בתוכן, לדעתו של בורוכוב, הובילה את היהודים לעסוק במקצועות לא יצרניים. על בסיס הגיון זה, הפתרון לבעיות היהודים בתוך אירופה, לא יימצא בהגירה למדינות זרות. רק לאחר שהיהודים יעלו לארץ, יהיה באפשרותם לנהל את מלחמת המעמדות בצורה אמיתית, ולבנות את מעמד הפרולטריון בתוך מדינה יהודית.

במסגרת חייו בארה"ב, המשיך בורוכוב בפועלו תחת מטריית פועלי ציון,  כמו גם ערך את עיתוני הארגון, ועסק במחקר ספרותי. הוא חזר לרוסיה לאחר מהפכת אוקטובר, שם גם מצא את מותו ב-1917, לאחר שחלה בדלקת ריאות.

מידע סביבתי על שכונת בורוכוב בגבעתיים